<h1>התרומה סימנים רל"ג—רל"ד</h1>
<h2>דף מב:</h2>
האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי רבינו שמואל היה או' דערוי ככלי ב' מדלא מפליג בקערה לא יער' מים על תבלין שבקערה אבל נותן תבלין לתוך אותה קער' ששפך בה כבר מים רותחין וכן ק"ל פרק כיצד צולי' (ע"ג) תתאה גבר ואמנם רבי' יעקב אחיו היה אומר דערוי ככלי ראשון ודווקא לאידך גיסא מדלא קאמר אבל מער' מי הרותחין על התבלי' דלישנ' דאבל נותן לתוך הקערה היינו התבלין. ועוד אי עירוי ככלי שני תקשי למ"ד עילאה גבר אבל אי ערוי ככלי ראשון לא תקשי למ"ד תתאה גבר דנהי דתתאה דצונן גבר ואין מתבשל מעבר לעבר מחמת הרותחין שעליו מי' מודה דכדי קליפ' מיהא מבשל וגם בולע. וכן אמרי' נעוה ארתחו (ע"ז ע"ד ע"ב) זהו ע"י ערוי מפליג היין נסך (דגתגרו') [דגת גדו'] יותר מדאי ואינם יכולין לתוחבו לתוך היורה מרותחת וכן אמרי' פ' כל שעה המעשה קמח על גבי מוגלשין פירש רותחין החלט' מוגלשין על גבי קמח זה וזה אמרי לה לחיוב ב"ה מחייבי' בחלה דאין מבשל ושייך בה ליש' ועיסה ואמרי לה לפטור דב"ה פוטרין אלמא ערוי בכלי ראשון מבשל מדפטרי בחלה ואע"ג דאי' מבשל אלא כדי קליפה מיירי דליכא אלא שיעור חלה חמשת רבעים קמח ואותה קליפה מבושלת ובצר ליה שיעוריה. ומאן דמחייב סבר באותה קליפה ליכא כל כך בשול שימנע מלהצטרף עם שאר הקמח לעשות עיסה. ועוד היה מביא ראיה מירושלמי דפרק כירה. מהו ליתן תבלין למטה ולערות עליהן מלמעלה רבי יונה אמר עירוי ככלי ראשון ומסיק חייליה דר' יונה מהדא וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין לי אלא שבשל בו עירה לתוכו רותח מניין ת"ל ישבר ודחי דילמא כלי חרס שאני פי' שבולע בקל וקאמר סיפא מניין שבכלי נחשת כן ת"ל ואם בכלי נחשת בשלה אלמא מוכח כיון דכלי נחשת בולע ע"י ערוי וא"כ מבשל ואסור לערות מים רותחין על גבי תבלין בשבת והא דקרי פ' דם חטאת (צ"ה) ערוי לתוכו רותח בלוע בלא בשול משום שהרותח ומרק של חטאת מבושל כבר קודם שערהו ואין בכלי זה רק בליעה. פסק הרי לך דערוי ככלי ראשון ומבשל כדי קליפה וא"כ כשמולגין את התרנגולת אין מערין עליה מים הרותחין מכלי ראשון אלא יערו תחלה המים רותחין ישים בכלי ריקן שהוא כלי שני ואח"כ ישימו שם התרנגולת באותן מים שבכלי שני ואם שגג ונתן תחלה תרנגולת בכלי ריקן ואח"כ עירה עליה המים רותחין אינו אסור אלא כדי קליפה דתתאה גבר ואין מבשל רק כדי קליפה וצריך לקלוף העור ולא יותר ואמנם אפילו קליפה פעמים שא"צ אם ראש התרנגולת למעלה או גובה. דא"כ הנוצה שוכבת והולכת למטה והיא מבדלת בין המים לבשר ומגינה בין המים רותחין יותר מכדי קליפה ומותר אבל אם גב התרנגולת למעל' או הרגלי' שעתה ראשי הנוצה הולכים כלפי מעלה א"כ בששופ' עלי' המים רותחי' אין נכנסין המים בתוך הנוצה סמוך לבשר ואסור וצריך קליפה. וכלים נמי שנאסרו מחמת יין נסך כגון מכניסן לקיום או כלי הגת סגי בערוי רותחין עליהם כדאמרינן נעוה ארתחו אי אינו חפץ לעשות בהן ערוי צוננין ג' ימים מעת לעת וגם חביות עץ שנותנין בהם עכו"ם יינם. נראה שאם היה חפץ ישראל לנסרם בקרדום סגי בהכי דהוי כמו קליפה וכן שולים של חבית יין נסך יקלוף אותם בקרדום ומותר לתתן בחבית של ישראל שהרי ערוי נמי לא מפליט אלא כדי קליפה אבל קדירה נחשת של בשר ותחבו בה כף חולבת בת יומא ואין בה ס' היא בלועה מעבר לעבר ולא סגי בערוי רותחין עליהם שאין מפליט רק כדי קליפה וצריך לתוחבן בתוך יורה רותחת או בתוך מחבת ולהגעילן שם. אבל עירה מקדירה רותחת מרק של בשר לתוך קערה חולבת או איפכ' סגי לשפוך רותחין על הקערה וכשר' בכך דע"י ערוי הוכשר ובעניין זה גם יוכל להכשיר דכבולעו כך פולטו.
